<h1>רבינו ירוחם נ"ו ח"ג</h1>
<h2>דף טז.</h2>
ועוד פשוט בר"ה דבראש השנה עוברין לפני הקב"ה כל באי עולם כבני מרון כלומר כמו הצאן לדון אותם ולפיכך אמ' הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות שתמליכוני עליכם זכרונות שיעלה זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר לפיכך תוקעין בשופ' של איל כדי לזכור אילו של יצחק. ותוקעין ומריעין כשה' יושבים וחוזרים ותוקעין ומריעין כשהם עומדים כדי לערבב את השטן וכל שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעי' לה בסופה משום דלא איערבב שטן.
<h2>דף טז:</h2>
וד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם צדקה צעקה שנוי השם שנוי מעשה ויש אומרים אף שנוי מקום.
וג' ספרים נפתחים בראש השנה אחד של צדיקים גמורים ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינוניים של צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים ושל רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה ושל בינוניים תלויים ועומדים זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה. וצדיק גמור שנעשה רשע באחרונה איבד כל הזכיות ודוקא שמתחרט על הטובה ורשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום רשע. שלשה כתות ליום הדין פירו' ליום הדין הגדול והנורא צדיקים גמורים ורשעים גמורים ובינוניים צדיקים גמורים כלומר רוב זכיות נכתבין ונחתמים לאלתר לחיי העולם הבא רשעים גמורים כלומר רוב עונות נכתבין ונחתמין לאלתר לגיהינם בינוניים שעונותיהן וזכיותיהן שקולין יורדין לגיהינם ומצפצפים ועולים ועליהם אמרו בית הלל ורב חסד מטה כלפי חסד ולמטה אבארנו. [י"ז ע"א] והא דאמרינן בבינוניים ורב חסד מטה כלפי חסד דוקא שאין בכלל עונותיהן עון פושעי ישראל בגופן שהו' קרקפת' דלא מנח תפילי ופירשתיו בענין תפלין [ני"ט ח"ה] אבל אם בכלל עונותיהם עון פושעי ישראל בגופן מצפצפים ועולין אבל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו ובכללן עון פושעי ישראל בגופן וכן פושעי אומות העולם בגופן והם עוברי עבירה כגון עריות יורדין לגיהנם ונדונים בה י"ב חדש ואחרי י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים אבל המינים והמשומדים ואפיקורסים ושכפרו בתור' ושכפרו בתחיית המתי' ושנתנו חתית' בארץ החיי' והם הפרנסים המטילים אימה על הצבור שלא לשם שמים ושחטאו ושהחטיאו את הרבים כגון ירבעם בן נבט וחביריו יורדים לגיהינם ונודנים בה לדורי דורות ולפיכך זה שאמרנו דרשעים גמורי' נידונים על רוב עונותיהם בגיהינם לא שלא יהיה להם תקנה אלא נידונים בגיהינם שנים עשר חדש ואחר שנים עשר חדש באים לחיי העולם הבא. ולפי זה יש ששה חלוקים בענייני בני העולם הא' צדיקים גמורי' שהם מיד לחיי העולם הבא. הב' רשעים שהם רובם עונות ואין בכלל עונותיהם עון פושעי ישראל בגופן יורדין לגהינם ונדונים בה שנים עשר חדש ואחר י"ב חדש באי' לחיי העולם הבא. השלשה רובן עונות ובכללן עון פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהינם ונדונין שם י"ב חדש ולאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים. הד' הבינוניים מחצה עונות ומחצה זכיות ובכלל העונות פושעי ישראל בגופן יורדין לגיהינם ומצפצפים ועולין. הה' בינוניים ואין בכלל עונותיהם עון פושעי ישראל בגופן רב חסד מטה כלפי חסד כאשר אפרש זאת המדה למטה. הששי המיני' והמשומדים וכו' יורדין לגיהינם ונדונין בה לדורי דורות. ורב חסד מטה כלפי חסד שכתבתי על בינונים מפרש בגמרא מעביר ראשון ראשון וכך היא המדה פירוש מי"ג מדות ורב חסד א' מהן ואותו עון אינו נמחק שאם יש רוב עונות נחשב עמהן י"מ מעביר ראשון ראשון עון ראשון שאד' עושה הקב"ה מעבירו ואינו נותנו עם שאר עונות כיצד שאם נמצא בינוני עם אותו עון הזכיות מכריעו' שחסרין עונותיו מאותו עון שמעבירו ואם הוא בינוני בלא אותו עון מחזיר לו אותו עון והעונות מכריעות והינו דאמ' דוד תנה עון על עונם ורי"ף פירש אדם ישר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדין לא נכשל על ידו כל ימי חייו אותו חטא אין הקב"ה כותבו אלא מעבירו וכך היא מדתו שלא לחייבו בתחלה ואותו עון אינו נמחק שאם יש רוב עונות נחשב עמהם פירוש אחר לגאון דמיירי באדם ירא שמים שהוא קבוע בעשיית המצות ושומר החמורות ולפעמים חוטא בקלות מדתו של הקב"ה עמו שהוא מעביר ראשון ראשון ומוחלו ובתורת צדיקי' הוא ועון עצמו אינו נמחק אלא תלוי ועומד עד מיתתו ובאות' שעה שמחשבין אם זכיותיו מרובין מאותן עונות הרי עברו עונותיו ראשון ראשון ואינן חשובין עליו כאלו לא עשאן אבל אם גברו אותן עונות וכשמצטרפין ונשקלין זה עם זה רובן חובות הרי כל א' וא' נחשב וזו היא המדה המנויה בדרכי יי' וזהו פירוש מדה ו' מי"ג מדות שבפרשת ויעבור שהיא ורב חסד. ועוד פשוט בגמרא וכל אלו שאמרנו שיורדין לגיהינ' כשלא עשו תשובה אבל אם עשו תשובה ומתו בתשובה נמחקי' כל עונותיהן ונותני' אותן במחיצ' הצדיקי'.
<h2>דף יז:</h2>
י"ג מדות אמרו ז"ל ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרו' ריקם ונתעטף הקב"ה כש"ץ והראהו למשה בסיני ואמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם. יי' יי' אני הוא קוד' שיחטא האדם ואני הוא אחר שיחטא האדם והקשו בתוס' מה צריך מדת רחמים קודם שיחט' ומתרצי' אף על פי שגלוי וידוע לפניו שסופו לחטוא מנהג עמו במדת רחמים אי נמי אף על פי שלא חטא במעשה אולי חשב בע"ז שהקב"ה מצרפה למעשה ואפ"ה ינהג עמו במדת רחמים וכשיחטא תצרף המחשבה למעשה. ב' שמות הראשונים כתב ר"ת דב' מדות הן ג' אל ד' רחום ה' חנון ו' ארך אפים ז' ורב חסד ח' ואמת ט' נוצר חסד לאלפי' י' נושא עון י"א ופשע י"ב וחטאה י"ג ונקה, דעון ופשע וחטאה ג' עניני' הם כדאמרי' ביומא [ל"ו ע"ב] דעונות הן זדונות, ופשעים מרדים, וחטאות שגגות ובמגלת סתרי' של רבינו נסים אינו מונה השם הראשון שיש פס[י]ק ביניהם והכי פירושם ויקרא הקב"ה ששמו יי' וקא חשיב נוצר חסד לאלפים בב' מדות דנוצר חסד מדה אחת היא לאלפים מדה אחרת וראשון עקר דלמה לי ויקרא יי' שכבר אמר ויעבור יי' ועוד דנוצר חסד בלא לאלפים אינה מדה ועוד כי הקהל אומרים הב' שמות ואם לא היו שניהם מן המנין לא היה להם לומר אלא יי' אל וגומר והחזן היה לו לומר ויקרא יי'. גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם.
<h2>דף יח.</h2>
ויפה צעקה לאדם אפילו אחר גזר דינו ויחיד בי' ימים שבין ר"ה לי"ה.
<h2>דף לה.</h2>
נהגו לקום לסליחות ולומר תחנונים בי' ימי תשובה שהן הימים שבין ר"ה וי"ה ויש מקומות שנהגו לקום מר"ח אלול וכתב רב כהן צדק נהגו לומר בב' ישיבות תחנונים בי' ימים שבין ר"ה לי"ה וכן אמר רב עמרם ומר רב האיי מנהג לומר תחנונים בהני יומי שבין ר"ה לי"ה לחוד ושמענא דבמקצת אתרוותא קיימי מר"ח אלול ואומרין שבו עלה משה למרום פעם שלישי וירד בלוחות שניות בי"ה וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו וכתב הריב"ג ואנו מנהגנו כהנך דקיימי מר"ח אלול. להתענות בב' י"ט של ר"ה ובשבת שבנתים לאותם שמתענין י' ימי תשובה כתב רב נטרונאי גאון שאין מתענים ביום ראשון של ר"ה אבל ביום טוב שני ובשבת בינתים הם משונים מכל השנה לפיכך נהגו רבותי להתענו' בהן בין בחול בין בשבת ע"כ ותמהו עליו ותפסו עקר דברי רבינו האיי גאון שכתב שאין מתענין לא בב' י"ט של ר"ה ולא בשבת שובה והביא ראיה מעזרא [נחמיה ח', י'] שאמר אכלו משמנים וכן כתב ריב"ג ורז"ה ימי תשובה מיקרו ימי צום לא מיקרו וכן כתב מר שר שלום גאון ורבי אבי"ה והביא ראיה מהירושלמי [ר"ה פ"א ה"ג] וכן כתב רב נחשון גאון בתשובה. נהגו כמה אנשים ליזהר שלא לאכל פת של גוים כלל בי' ימי תשובה אפילו שאין נזהרין כל השנה כלה וסמכו על הירושלמי [שבת פ"א ה"ג] רבי חייא רבה מפקד לרב אי את יכיל למיכל כולי שתא בטהרה איכול ואי לא איכול ז' ימים בשתא וכתב רבי אבי"ה קבלתי שאלו הז' ימי' הם ז' שבין ר"ה לי"ה וכן נוהגין באשכנז.
